תודה. קוראים לי יוסי גמליאל, אני ראש ישיבת מעלה גלבוע, ישיבה שכבר שלושים ושלש שנה משלבת לימוד תורה עם שירות צבאי מלא. יש פה גם חלק מהנוכחים שבניהם למדו אצלנו. אנחנו גאים בזה מאוד. יש לי עוד שני כובעים על הראש: אחד זה איש משפחה, נדבר על זה עוד שנייה בקצרה, והשלישי אני מ"פ במילואים. לא היה איך לציין את זה בהירשמות לוועדה, אבל אני רוצה לדבר פה בכובע של ראש ישיבה ומ"פ במילואים. אני רוצה לדבר ממש בקצרה על שלושה דברים, תודה גם על מתן רשות הדיבור. קודם אני אגיד שהחדר הזה מלא בכאבים. דיברו פה משפחות שכולות והלומי קרב וניכר גם שחברי הכנסת משני הצדדים רוויים בכאבים. אני חושב שזה שלב שבו קצת הקטטות האישיות פחות מעניינות. הרבה יותר מעניין המשימה הדחופה שיש לנו לקיים. אני חייב להגיד שהחוק, אני עברתי עליו, ואני לא אתייחס עכשיו לסעיפים, אבל הכותרת שלו אני חושב שהיא הדבר הכי בעייתי בו, הסדרת מעמדם של בחורי ישיבות מתוך הכרה בחשיבות לימוד התורה. אני חושב שאין דבר שהחוק הזה עושה פחות מאשר הדבר הזה. יש כאן התייחסות לעולם תורה אחד - עולם תורה חרדי, עולם תורה נפלא, עולם תורה שיש בו מסירות נפש וגדולי תורה, ובה במידה החוק הזה פוגע ורומס את עולם התורה הציוני דתי, עולם תורה שבדנ"א שלו, של לימוד תורה זה לשרת בצבא, זה להיות שותף. אני מדבר כרגע גם, אני חושב, פה לעוד הרבה ישיבות. אני מודה שחלק מהכאב שלי זה שמאבק כנגד חוק הגיוס היו צריכים להוביל ראשי ישיבות ההסדר וראשי הישיבות הציוניות דתיות ורבני הערים הציונים דתיים וכל מי שגדל על התורה הציונית דתית. כשהייתי שיעור א' בישיבה, הסבירו לנו בפשטות שזה שאנחנו משרתים שירות צבאי בישיבה, זה לא בדיעבד וזה לא איזושהי קומבינה, אלא זה פשוט הלב של התורה שלנו, ולכן, כשהחוק מדבר על הכרה בחשיבות לימוד התורה, הוא מדבר על הכרה בחשיבות לימוד תורה מסוים ועל הסדרת מעמדם של תלמידי ישיבות מסוימים, תלמידי ישיבות ועולם תורה שבדנ"א שלו בסופו של דבר יש בידול ויש ניכור ויש איזשהו חיץ עמוק בינם לבין מה שעם ישראל עובר. איך יכול להיות שזה מה שחוק גיוס בא להעביר? החוק היה צריך להיות הפוך, החוק היה צריך לתמוך בתורה שיש בה שילוב ויש בה גיוס. הכאב של תלמידי הישיבות שלנו, ואני חושב שהוא לא נשמע פה מספיק בוועדה ואולי כן, אבל עולם שלם של תלמידי ישיבות, של בני תורה, של תלמידי חכמים, אנשים שהם דיינים ובגיל חמישים עושים מילואים, יש כאלה ויש כאלה ולא את כולם שמעתם. אבל זה אנשים שמה שקורה פה בוועדה, והחוק שלצערי הממשלה הציונית והאהובה ונציגים של מפלגות ציוניות ומפלגות דתיות מובילים, רומס את עולם התורה שלהם ופוגע בדנ"א של התורה שלהם. יש פה צומת דרכים מאוד מאוד מאוד חשובה, לכן את הדבר הזה באתי להנכיח פה. במובן מסוים הדיונים האלה והחוק הזה שואל שאלה אחת, מהי התורה שמדינת ישראל מוקירה ומעריכה? אין תורה אחת. יש הרבה, לצערי. הלוואי שלא הייתה תורה נחלקת לשתי תורות, אבל היום יש שתי תורות: יש תורה שבדנ"א שלה ניכור ובדנ"א שלה שמירה על גחלת של לימוד תורה ללא שותפות עם עם ישראל בקיומו, והיא מתנכרת בעצמה למצוות יסודיות. אני לא צריך פה לתת שיעור שלם לאיזה מצוות החוק הזה פוגע של מצוות ישראל, מלחמות ישראל - מלחמת מצווה ומצוות לא תעמוד על דם רעך ועוד כהנה וכהנה שלא צריך למנות. יש פה תלמידי חכמים בקהל, יודעים טוב טוב ממני. לא יכול להיות שחוק שמכיר בחשיבות לימוד התורה יוצא נגד ערכים בסיסיים של התורה ולא יכול להיות שבריש גלי הוא ממש, אני לא רוצה להגיד ביטויים קשים, אבל פוגע ותחושה ממש בעולם תורה שלם. עולם תורה שאנשים סגרו את ספרי הלימוד, קמו, התגייסו, התגייסו לפני, משלבים בלימודם שירות צבאי ואני כמובן לא צריך לדבר על מחיר הדמים הנורא ועל הפצועים ועל ישיבות שלמות שבעצם עוד לא התאוששו מהדבר הזה, ששיעורי ד', ה' לא נמצאים בישיבות. שיעור ד', ה' אצלנו זה חבר'ה שהם חלק מ-13 הטנקים שהיו בעוטף בשביעי באוקטובר, התלמידים שלי. ואני גאה שתלמידים שלי עברו את הדבר הזה, המשיכו בתורתם והמשיכו בלימודם. זאת התורה שמדינת ישראל צריכה לקדם. דבר שני שאני רוצה לדבר זה בתור איש משפחה ובתור נציג ציבור. יושבות פה שותפות לשירות ועוד עמותות נוספות, שהחוק הזה פוגע במשפחות שלמות, במגזר שלם, מגזר תורני, שאנשים, משפחות שחיים חיי תורה, חיים לפי התורה, חיים את מצוותיה. אנשים שמוסרים את נפשם על לימוד תורה ומאות מאות ימים במילואים. אני בטוח שכבר היו פה הרבה נציגים לפניי שדיברו על הדברים האלה, אבל אני לא בטוח האם בכלל מישהו מעביר בדעתו את הפגיעה שהחוק הזה פוגע בציבור התורני המשרת. אני לא מדבר על הציבור הכללי שמשרת. זה נציגים אחרים יגידו. יש פה חברים מחטיבה 16 ועוד חברים ממגלן שידברו דיבורים חשובים. אבל אני רגע רוצה לדבר על הציבור הציוני, דתי, התורני שמשרת. החוק הזה לא מכיר בערך לימוד התורה. החוק הזה אומר: אתם לומדים תורה ואתם משרתים – תמשיכו. כל עול ההגנה על מדינת ישראל ייפול על כתפיכם. אתם תיקראו לעוד סבב ועוד סבב. אני רוצה להגיד פה מילה רגע בתור מ"פ. החוויה הכי קשה שלי בתור מ"פ, וחווינו חוויות קשות והרוגים ופצועים אצלי בטנק בתוך שכונות בעזה, בבית חנון, אבל דברים מאוד קשים לא היו לי כמו הסבב החמישי. נקראנו לסבב חמישי, היה לנו הפסקות של שלושה חודשים בין סבב לסבב, תדמיינו מה זה הדבר הזה. לא יודע אם מישהו מכם חוץ מהחברים פה, אחים לשירות, מהאוגדה, מהחטיבה, שירתנו חלק מהסבבים ביחד איתם, חטיבה 16 – אני בחטיבה 14. ההבנה של מה זה לא להיות בבית כל פעם לבוא לשלושה חודשים וללכת לשלושה חודשים, הרגעים הכי קשים שהיו לי בתור מ"פ מילואים היו להרים טלפונים לחיילים שלי בסבב ה'. סבב ה' אצלנו נקבע לתחילת אוקטובר. אתם מבינים את התאריכים, נעצר. אני רק אגיד בדיעבד, עצרנו אותו בשבוע המפקדים רק בגלל ההסכם, אבל הוא כבר בעצם התחיל לצאת אל הפועל. לגייס אנשים לסבב חמישי היה, אני הרגשתי שאני מתאכזר לאנשים. כי הם לא יגידו לא. אבל הם יודעים שהם האחרונים שנותרו. הם דיברו על הישרדות, ולכן אני רוצה לומר לסכם, אני יודע שזמני קצר, מי שצריך להביא חוק גיוס אמיתי זה מפלגת הליכוד, מפלגת הציונות הדתית. אתם צריכים לתמוך בתורה אמיתית.